‏21 אוגוסט 2014

מכתב פרידה

אימא יקרה, כך בחטף הלכת, בלי התראה, ללא הכנה מוקדמת, כאילו היינו בעוד יום שגרתי. כל כך מתאים לך ללכת כך ללא תרועות חצוצרה וללא דרמות, אלא בשקט כמעט בהיחבא, ואולי, המטפל שבי מוסיף, גם כדי להימנע מהקושי בלהגיד שלום. אך הדרך הזו שיש בה כל כך הרבה צניעות, כאילו שלא להכביד לא השאירה זמן להיפרד. והנה אני עומד כאן היום מעל קברך הפתוח ועדיין לא מעכל, עדיין מגשש אחרי מילים שהייתי רוצה לומר לך, לא לגמרי מבין את מלוא המשמעות של, שהרי רק אתמול עוד צחקנו על כך שעם הזיכרון שלך עוד תשכחי לתת מתנה לנכדים עם תחילת הלימודים ושיש לכתוב פתק גדול על המקרר…

אימא יקרה, הלכת בשיבה טובה כמו שאומרים, ואי אפשר שלא להיזכר באבא שלא זכה לכך. לצדו חיית כחצי יובל, והוא היה עבורך אב רוחני ומקור להערצה, עד שלעיתים שכחת קצת מעצמך. כשנפטר היית בת 55 ואני זוכר את עצמי, נער בן 15, חושב שאת זקנה מדי ושנגמרו לך החיים. מי יכול היה להאמין אז שבגיל 65 תזכי לחיות חצי יובל נוסף לצדו של חיים שהעריץ אותך, טיפל בך והתייחס אלייך כאל מלכה. זה הזמן להודות לחיים שבזכותו יכולנו, אנחנו הילדים שלך, לישון בשקט כי ידענו שמלאך בגוף אדם שומר עלייך. זה גם הזמן להודות לך אמא על היותך מודל לערכים עליהם חינכת אותנו. העיקרי שבהם הוא היותך נטולת שיפוטיות. וכשאני מגלגל במחשבתי את המהות הזו שלך נטולת השיפוט אני חושב על האופן בו עוצבו חיי בהתאם. אני רואה בעבודתי שוב ושוב עד כמה טבעי עבורי המקום הזה בו אני פוגש אלימות, הרס וסבל אנושי מבלי צורך לנקוט עמדה שיפוטית. זהו טבע שני לי שנובע מחיים שלמים לצדך.

ישבתי היום ליד גופך נטול רוח החיים ונזכרתי ביום בו נולד בני. זהו רגע בלתי נתפש, רגע של פליאה והלם בו חודרת להכרה ההבנה שהרוח שנגלת ביצור הקטן שאך נולד לא הייתה שם קודם, שחיים נוצרו יש מאין. ישבתי לידך ואותה פליאה היכתה בי, רגע לפני עוד היית ורגע אחר כך הגוף שלך, המוכר כל כך שתמיד התייחסתי אליו כאילו הוא את, עדיין היה, אבל כל כך ברור היה שאת כבר לא שם. הפלא הזה התרחש שוב והחיים שנוצרו יש מאין חזרו אל האין.

אימא יקרה ואהובה, היי שלום, היי שקטה ושלווה בהמשך מסעך לעבר האור.

ענבר בר-קמה

 

אימא וחיים ביומולדת 90 לאימא, מרץ 2014