"גם אם תסרקו את העולם לאורכו ולרוחבו –
לא תמצאו מישהו/י ראויים יותר לאהבה ולחמלה שלכן/ם
מאשר אתן עצמכם".
הבודהה

 

בזמן האחרון יצא שאני הרבה קוראת, לומדת ומלמדת על חמלה עצמית ואהבה עצמית.
איכשהו, בחברה המערבית וההישגית שלנו, הנושא הזה מאתגר, מבלבל, מלא מיתוסים שגויים ואפילו מעורר לפעמים התנגדות!

אז אני רוצה להביא לכן/ם כאן את הטקסט הבא:
"אהבה עצמית אינה מסתכמת בהרעפת מחמאות על עצמך או בכך שאדם מספר לעצמו עד כמה הוא נפלא. אהבה עצמית פירושה לאהוב את האני האמיתי שלך, את בן האנוש שבך – את האדם כבד הרגליים, זה שקורס כשמעבירים עליו ביקורת, שלעיתים נכשל ומאכזב אחרים.
אהבה עצמית היא התחייבות – להתחייב לעצמך שכל הזמן תישארי לצד עצמך – גם כשכל האחרים נוטשים אותך!" (מתוך הספר 'גן עדן כאן ועכשיו' מאת אניטה מורג'ני בהוצאת אופוס).

בעיני זאת תזכורת חשובה מאין כמותה, שמזכירה לנו שכשאנחנו שופטים ומבקרים את עצמנו – אנחנו נוטשים את עצמנו. זאת הזמנה לתרגל לאהוב את עצמנו ולחמול על עצמנו בכל המופעים שלנו – לא רק כאשר אנחנו נדיבים, אוהבים, אומרים משהו חכם או עושים משהו מוצלח; אלא גם כשלא מצליח לנו, כשיוצא לנו משהו טיפשי מהפה, כשהתפרצנו על הילד, כשהגבנו בתוקפנות או כשאנחנו חשים קנאה או כעס.

אלה הם בדיוק הזמנים בהם אנחנו הכי צריכים להישאר עם עצמנו, לתמוך ולעודד את עצמנו, להזכיר לעצמנו שמותר לנו לא להיות מושלמים, ולהציע לעצמנו אהבה ללא תנאי.

ביירון קייטי, המורה שהתעוררה, אומרת: "אתם יכולים להתפעל מהחמלה של ישו או של בודהה כאוות נפשכם, אבל מה תועלנה לכם התכונות שלהם, כל עוד לא תמצאו אותן בתוככם?"

לא רק אחרים הם שכואבים; כל אחד מאתנו גם הוא זקוק לחמלה. חמלה-עצמית היא בסיס הכרחי לכל התפתחות אישית אמיתית.

לאהבה וחמלה עצמית יש כוח מרפא. נסו להחליף שיפוט-עצמי במחשבות של חמלה עצמית. בכל פעם שתשמעו דיאלוג פנימי שהוא משפיל, מקטין, מחליש, ביקורתי, החליפו אותו במלים נדיבות, טובות, מחזקות, מעודדות. איך ייראו חיינו אם נביא יותר חמלה כלפי עצמנו?

אפשר לתרגל כלפי עצמנו עם המשפטים הבאים:

– הלוואי שאהיה חופשי/יה מכאב וסבל.

– הלוואי שאדע שלווה.

– אכפת לי מהכאב שלי.

– הלוואי שאקבל את עצמי כפי שאני ברגע זה.

חמלה עצמית מתפשטת ובהדרגה הופכת לחמלה כלפי כולם/ן.
כמו שאומרת פמה צ'ודרון: "הכל מתחיל בטוּב-לב אוהב כלפי עצמנו, שהופך עם הזמן לטוּב-לב אוהב כלפי אחרים".

חמלה אמיתית מתפשטת מעבר לחמלה-עצמית או לחמלה רק כלפי "הצד שלנו": המשפחה שלי, העם שלי, המגדר שלי, מי שבצד שלי של המתרס הפוליטי, העדה שלי וכולי.

חמלה היא השאיפה שכל היצורים יהיו חופשיים מסבל.

אפשר לטפח תגובה אמפתית לסבל שאנחנו עדים לו על ידי איחול טוב לכל יצור סובל שאנחנו רואים: הלוואי שתהיה חופשי מסבל ומכאב; הלוואי שתדע שלווה.

אז שיהיו לנו ימים של רכוּת ועדינות כלפי עצמנו, שנתרגל להביט בעצמנו בעיניים טובות, שנתאמן בלהיות החבר/ה הכי טוב/ה שלנו – וכך נוכל להיות גם החבר/ה הכי טוב/ה של כל מי שבא/ה איתנו במגע, וגם של כל מי שסובל בעולם, כל היצורים החיים כולל אנחנו.